הלכת השיתוף בידועים בציבור ושיוך הזכויות בדירה לבן הזוג למרות רישומה ע"ש האשה בלבד

1.         עניינו של פסק הדין בתביעת התובע למתן פסק דין הצהרתי ,לפיו הדירה ברח' xxx, הידועה כחלק מחלקה x בגוש x (להלן:"הדירה") הרשומה על שם הנתבעת בלבד, הינה בבעלות משותפת של הצדדים בחלקים שווים.

בנוסף מבקש התובע להורות כדלקמן:

א.         העברת רישום מחצית הזכויות בדירה על שמו.

ב.         פירוק השיתוף בדירה על תכולתה .

ג.          להצהיר כי תכולת הדירה הינה רכושם המשותף של הצדדים.

ד.         לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים בדירה ובתכולתה.

תמצית העובדות וההליכים

2.         התובע- רווק והנתבעת- גרושה אם לבן, חיו יחד כבני זוג , מחודש נובמבר 1991 ועד ליום 1.11.07 (ראה עדות התובע בעמ' 36 לפרו') במשך 16 שנים, עד לעזיבת התובע את הבית. ביום x  נולד לצדדים בן משותף בשם x.

3.         הצדדים אינם חלוקים בשאלת היותם ידועים בציבור ולפיכך  פסק הדין יתמקד במשטר הרכושי שחל  על הצדדים בכלל , ובהחלת הלכת השיתוף על הדירה ותכולתה בפרט.

4.         הדירה נרכשה מקבלן בשנת x. המדובר בבית חד קומתי עם 2 חדרי שינה . הבית היה עם אופציה לתוספת בניה והאופציה מומשה (ראה עמ' 1 לפרו') ונבנתה קומה נוספת במהלך החיים המשותפים של הצדדים.

טענות הצדדים

המשטר הרכושי, החלת הלכת השיתוף על ידועים בציבור

5.         לטענת התובע - חלה עליהם הלכת השיתוף, נוכח העובדה כי הוא פרנס וכלכל את הנתבעת ואת שני הילדים ונשא בהוצאות החזקת הבית והכלכלה ואף שילם ערבות בה חבה הנתבעת בגין חוב של חברתה . יתרה מזאת, הצדדים ניהלו את ענייניהם ללא הפרדה כאשר האחד נוהג בכספי השני כמנהג אדם בממונו. הצדדים נהגו בכספים וברכוש בשיתוף ולפיכך יש  להחיל את הלכת השיתוף על רכוש בני הזוג.

            לטענת הנתבעת- בין הצדדים שררה הפרדה רכושית. לצדדים לא היה חשבון בנק משותף, הדירה נרשמה על שמה, המשכנתא נרשמה על שמה ושולמה על ידה. הנתבעת אמנם מודה כי הצדדים קיימו תא זוגי וכי התובע השתתף במימון התא המשפחתי, שכלל גם את התובע עצמו ובנם המשותף, אולם לטענתה אין הדבר מצביע על שיתוף רכושי.  למשל רכבו של התובע רשום על שמו בלבד. כמו כן התובע רכש דירה בנצרת והעבירה ע"ש אחיו ולא הציע לשתף את הנתבעת בדירתו, דבר המצביע על הפרדה רכושית.

הזכויות בדירה

6.          לטענת התובע - הדירה נרכשה במחיר 216,400 ש"ח בשנת x. מתוך סכום זה 196,500ש"ח שולמו בכספי הלוואה שקיבלה הנתבעת כמשפחה חד הורית, הלוואת מקום והלוואת קבלן, כאשר התובע, אביו יוסף ודודתו x, חתמו כערבים להלוואה. בנוסף, שולם הון עצמי בסך 20,000 ש"ח ע"י שני הצדדים ,מכספי מתנה שניתנו ע"י הוריהם (10,000 ש"ח מכל צד). לטענתו, אין ברישום הדירה ע"ש הנתבעת או בתשלום המשכנתא מחשבונה של הנתבעת, כדי לגרוע מהמסקנה כי  התקיים משק בית משותף וכי הדירה הינה נכס משותף.

            הרישום ע"ש הנתבעת בלבד, נעשה מטעמים כלכליים וטקטיים, כאשר הנתבעת נהנית מהטבות כעולה חדשה ואם חד הורית. התובע היה שותף להליך רכישת הדירה וכן שותף לבניית התוספת לדירה, בשלב קבלת ההחלטות והן בכל שלבי הבנייה.

            לטענת הנתבעת-  הדירה נרכשה ונרשמה  על שמה.  נשאה לבדה בתשלום המשכנתא שנרשמה על שמה. התובע מימש את זכאותו למשכנתא  ורכש בית על שמו ב- x אותו העביר לבעלות  לאחיו. הנתבעת אומנם מודה כי התובע שילם 10,000 לרכישת הדירה, אולם ציינה כי שילמה סכום דומה לרכישת רכבו של הנתבע שנרשם רק על שמו. לטענתה, גם חתמה על ערבויות  לבני משפחת התובע.

            התוספת לדירה תוכננה ע"ש שני הצדדים , התובע היה מעורה בבניית התוספת, מאחר  וגר בדירה עם הנתבעת ובנם.